<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ח—רכ"א</h1>
<h2>דף סה:</h2>
כתוב בפרשת זאת תהיה (ויקרא ט"ו ב'—ג') דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא, וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו הוא. ותניא בת"כ (זבים פרשתא א') בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה ואע"פ שאין מטמאין בזיבה מטמאין כזבין, כדמסקינן בפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ו ב') גוי בן תשע [שנים] וגויה בת שלשה שנים, שורפין עליהן את התרומה, כלומר (פירוש ר"ש משנץ שם) על מגע גופן ולא על זיבתן כדאיתא בפרק בנות כותים (נדה ל"ד א'), ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, מניין לרבות את הגרים ואת העבדים תלמוד לומר ואמרת אליהם, מניין לרבות את האשה ואת הקטן ת"ל איש איש דברי ר' יהודה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר כל שהוא זכר בין גדול בין קטן נקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה, כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהיה טמא ת"ל מבשרו ולא כל בשרו, אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין טימא בזב וטימא בזבה מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זיבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה (ע"פ לשון רש"י עה"ת), מבשרו עד שתצא טומאתו חוץ מבשרו והלא דין הוא ומה אם הזבה שאין מטמאה אלא בשלש ראיות לשלשה ימים מטמאה בפנים ובחוץ זב שהוא [מ]טמא בשלש ראיות ביום אחד אינו דין שיטמא בפנים כבחוץ תלמוד לומר מבשרו עד שתצא טומאה חוץ מבשרו, מבשרו טמא ולא מחמת דבר אחר. ולשון התלמוד בפ"ק דקידושין (לפנינו נדה ל"ה א' וע"ש) שאומר מזובו ולא מחמת אנסו על מבשרו סומך. מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי ובמראה בהירהור משנזקק לזיבה אין בודקין אותו, אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאין שרגלים לדבר (תו"כ שם ונזיר ס"ה ב'). ומפרש בסוף מסכת נזיר (ס"ו א') ספק מחמת זרע ספק מחמת זיבה זהו ספיקו, ושכבת זרעו מטמא במשא. כיצד אכל אכילה גסה או שתה הרבה או שאכל או שתה אוכלין ומשקין המביאין את האדם לידי שכבת זרע או שנשא משאוי כבד או שקפץ ממקום למקום ובכלל דבר זה אם הוכה על גבו או שהיה חולה או שראה אשה והתאוה לה או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו ואינו מטמא (לשון הרמב"ם מחוסרי כפרה פ"ב ה"ב). ראייה שלישית אין בודקין אותו בה אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל ונזקק לטומאה שהרי הראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היו לפיכך יתחייב בקרבן (לשון רמב"ם שם ה"ה) שרגלים לדבר כדאיתא בת"כ (פ"א ה"ז) ובפ"ב דמסכת זבין (מ"ב).
